טיפים להומור בעסקים / ערן כץ

בשבוע שעבר דיברנו על חשיבות הומור בעסקים. היום נעבור מהלכה למעשה ונלמד כמה טיפים על איך להעזר בהומור בעסקים.

איך "לאלתר" ולשלוף הומור במהלך פרזנטציות והתנגדויות.

מרק טווין אמר בצחוק שאילתור טוב דורש הכנה של 20 דקות. "אילתור" טוב לדבריו מוכן ומזומן מראש. במהלך פרזנטציה או במשא ומתן יש ביכולתנו להתכונן ולצפות מראש, פחות או יותר, אילו התנגדויות או מהמורות עלולות לצוץ: התנגדות למחיר, צלצול טלפון טורדני של אחד הנוכחים ברגע הכי קריטי, חוסר התלהבות, וכדומה . השתמשו בהומור כדי לנטרל אותם.

הקומיקאי לני רביץ מספר שיש לו "אילתורים" מוכנים להתמודד עם קהל בעייתי.

אם למשל הקהל לא צוחק מבדיחה מסוימת הוא אומר: " באמת חיפשתי מקום שקט לערוך בו חזרות הערב".

אם טלפון סלולרי בקהל מצלצל הוא מבקש מכל הקהל להיות בשקט ומנומס ולאפשר לאדם לנהל את השיחה. רביץ עצמו גם משתתק ואתם יכולים לתאר לעצמכם שהסיכוי שהאיש ידבר ויפריע קלוש ביותר כאשר כל הזרקורים מופנים אליו.

לפעמים הוא גם נוטל את הטלפון מידי מחזיקו ומסביר למטלפן כי הנ"ל בדיוק עסוק בחתימת חוזה לרכישת רשת לטיפוח הציפורניים בבולגריה. הקהל ובעל הטלפון נהנים מהבדיחה... ומבינים את הרמז.

מכירים את אלה שהורסים בדיחות?... רגע לפני הפאנצ'ליין הם מגלים את סוף הבדיחה?

גם למצב זה הכין רביץ "אילתור" מוכן מראש.

"תראה" אומר לו רביץ " לפי החוזה שלי אסור לך להיות יותר מצחיק ממני..."

כמובן שכדאי גם לשמור על ראש פתוח, כי לפעמים הפרעה של מישהו בקהל יכולה להיות הברקה נהדרת שתוכלו לאמץ בעתיד. מכל הפרעה, התנגדות ובעיה ניתן ללמוד.

חישבו באופן מצחיק ואל תפחדו לצחוק גם קצת על עצמכם.

בספר 'תורת ההשפעה' גילה הפסיכולוג רוברט קלדיני כי עסקים שמציגים חזות מושלמת אינם מעוררים אמון וכאלה שהציגו חסרונות והשתמשו בהומור עצמי זכו לאהדה שתורגמה בסופו של דבר להתקשרויות עיסקיות.

כשסטפן קובי היה בתחילת דרכו כמרצה ומנחה סדנאות בינלאומי ( שבעת ההרגלים של אנשים יעילים במיוחד) הוא נפגש עם מנהל ההדרכה של אחת מחברות ההי טק הגדולות בארה"ב..

" שמעתי שיש לך אמרגן הרצאות בינלאומי מאוד שאפתן" אמר מנהל ההדרכה.

" נכון. הוא כל הזמן פותח משרדים בחו"ל. כרגע אני מובטל בלפחות שבע עשרה ארצות..."

ענה קובי.

ההומור העצמי פתח לו את הדלת לאותה חברה ולאלפי אחרות.

 

איך להצליח עם בדיחה?

  • לא לספר לקהל כמה הבדיחה מצחיקה לפני שמספרים אותה ( "אוי אני חייב לספר לכם משהו נורא מצחיק..") –זה יוצר התנגדות.
  • היו מאוד רגישים לקהל היעד. הבדלי גיל ותרבות עלולים לגרור פספוסים ואי נעימויות. בחו"ל לא מקובל לספר בדיחות פוליטיקלי נון-קורקט. בארץ בדיחה על מקסיקני וכושי יתקבלו בהבנה. בחו"ל אנשים יחושו נבוכים. לדתיים מכל הדתות אסור לספר בדיחות שיש בהם אזכור של אשה באופן פיזי או ברמיזה מינית ( "בלונדינית חתיכה נכנסת לחנות.."). ליפן וקוריאה למשל אין הומור ציני. אם תרצו לספר אנקדוטה על איש עסקים שלומיאל ותגידו בציניות-  " היה פעם איש עסקים "מוצלח" במיוחד..." הם באמת יחשבו שהוא היה מוצלח. בסוף האנקדוטה הם לא יבינו על מה דיברתם.

הנה דוגמא לבדיחה שלא יכולה להצליח שם:

"רציתי לצאת עם מישהי אבל המשפחתה שלה מאוד התנגדה"

"המשפחה שלה?"

" בעלה וארבעת הילדים."

והנה עוד אחת:

מילואימניק: קיבלתי צלש במלחמת יום הכיפורים אחרי שהצלתי פלוגה שלמה.

טירון (בהערצה): מה עשית?

מילואימניק: הרגתי את הטבח

 

היו בטוחים שהבדיחה לא קשורה באופן פוגע לקהל היעד שלכם.

אם קהל היעד שלכם הם רופאים למשל, רצוי מאוד לא לספר להם את הבדיחה הבאה:
מה ההבדל בין אלוהים למנתח אורטופדי? אלוהים לא חושב שהוא מנתח אורטופדי. 

 

  • כמו כן, בדיחה טובה מתחילה בהכנת הקרקע. אל תמהרו לספר את ההתחלה מהר כדי להגיע לחלק הטוב. חלק ממה שמוכר את התמונה זה תמונה מנטלית טובה של הסיטואציה והדמויות בעיני הקהל.  אם אלו דמויות שמוכרות היטב להקל –אפשר לנוע קצת יותר מהר.  "סופרמן והאיש הבלתי נראה נכנסים לבאר" הוא משפט  שלא יצטרך הכנת רקע רחבה, אולם "חוואי מגיע לעיר הגדולה ורואה יונה" כן יצטרך – איזה מן חוואי הוא? האם הוא מהחוואים החכמים שלועגים לעיר או מאלו שמרגישים שם כדג מחוץ למים? הכנת הרקע חשובה ביותר להבנת הבדיחה.

 

בנוסף, למדו מהמומחים – ראו איך קומיקאים ומנהלים מנצלים את הזמן ואת הגישה להצלחת הבדיחה.

כמו כן, הומור אמנם מאוד אנדיבידואלי אבל קיים מחנה משותף מוסכם על הומור טוב יותר, טוב פחות וגרוע. בקיצור, אם שמתם לב לעובדה שאנשים לא ממש צוחקים מההומור והאנקדוטות שאתם מספרים... תבינו את הרמז.

.